[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








וורשה זה עתה התעוררה מחלום בלהות מצוברחת, מקומטת, עם ריח פה
מסריח ומצב רוח רע.
קודם היא פתחה כדי חריץ בזהירות את עין ימין, עין שמאל העדיפה
להתעצל ונגררה אחרי הימין כמעט כמו דלת מחסן חלודה.
שתי דקות וארבעים ושש שניות וורשה בהתה בחושך ודמיינה שהיא
עדיין חולמת ואז פלטה אנחה מחרחרת ושורקנית של השלמה כואבת,
שהעיפה כמה שערות מרגיזות מהאף.
היא הזיזה את בוהן רגלה בסיבוב, תיפפה עם אצבעותיה על השמיכה
ולאחר כמה שניות רדודות ומיצמוץ, כמו הר גיבן וענקי היא קמה
מהמיטה בחריקות ואנחה.
איזה צעד דרמטי.
יום שבת- היא חשבה,ובנערה עוד קצת את גלגלי החשיבה החלודים -
יום שבת ארוך!
וורשה נגררה שלא מרצונה על ידה לאמבטיה, ונעמדה מול המראה.
היה חשוך , העידה הצללית הכהה שהתנדנדה מול וורשה, (מראה),
ומאחר שהחדר האינטימי שלה עצמה היה אטום בקרשים, שמיכות,
ווילונות וכריות ליתר ביטחון, היא היתה צריכה לגלות את הזוועה,
אחרי שקמה מהמיטה.
הו אלוהים, איזה אכזריות . וורשה שנאה לקום מוקדם!
כמו ששנאה את החיים שלה, את החדר שלה, את השמש, את הבגדים
הסמרטוטיים הישנים שלה, את השיניים שלמרות שלא עישנה היו
צהובות קצת, שנאה, את הפרצוף המחוצ'קן שלה, את האף היהודי
הקלאסי שלה, את הבובות הטיפשות שלה, את מפלצות בית הספר, שמשום
מה קראו להם ילדים, את האבא השמן שלה שלא הפסיק ללבוש עניבות,
ואת אמא שהתחתנה עם סינר וכף מרק והתעקשה במין זדוניות מרושעת
מכוונת לקנות משחת שינים בטעם אניס - שוורשה כמובן שנאה. את
השיער החום מירקם קש שנתלה סביב וורשה כאצות, את הגבות שהשתלטו
על רבע מצח, את הידיים הקטנות העדינות שלה - שלמרות שלא היה
סיבה להתרגז עליהם כי היו דווקא ידיים יפות - שנאה כי הן היו
יפות.
אבל יותר מהכול, כמו כוכב רשע ששלט על חצי משמי השינאה המטפורי
- זהר שמה.
וורשה. וורשה. איזה הורה סדיסט יקרא לילדה שלו בשם וורשה.
אז מה אם סבתא שלה מתה במחנה וורשה, זה לא אומר שהיא צריכה
לשלם על זה.
לא היא שמה את סבתא ברכה ישו"ל בגטו..
                 לעזאזל, עוד יום,
אחרי שהתבוננה בצללית היצור התולעתי המרופט שבמראה למשך כמה
רגעים מרים היא פנתה חזרה למיטה.
     החדר היה חשוך, הוא תמיד היה חשוך. וורשה המעונה
והמיואשת נשכבה על המיטה כערפד חוזר עם שחר היא קברה את עצמה
מתחת לשתי שמיכות שימלה שני תחתונים מלוכלכים ומגבת התגלגלה
עשרים פעם ובסופו של דבר כירח חלש השוקע אל תוך הגבעות,
נירדמה.
 בחלומה היא היתה כוסית בלונדינית בבקיני וורוד בשם סינדי,
שהקפיצה כדור ירוק זרחני ושמח מעל לרשת קטנה בבריכה צלולה
שהיתה על גג ווילה לבנה שעל אחת מהגבעות של מיאמי,  וזה בערך ,
הכול.


ישו"ל = ימך שמה וזיכרה לעזאזל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אם השעועית
האדומה שקניתי
אתמול מתחילה
לחנוק אותי עם
החוט של הטלפון,
אני צריך להיות
מודאג???


הצרכן-נלחם-
בקונספירצית-
קופסאות-
השימורים


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/6/07 0:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אולה קרבצנקו

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה