ניצב על גבעול מצהיב -
כבר לא זקוף.
פעם היה -
לתפארת מרחב ונוף.

היום -
הרכין ראש
נכנע לאיתני הטבע
רוח סוררת וזועפת
פגעה בו.

רגע לפני -
אבקניו נישאו למרחקים
זרעיו נחים עתה
בבתולי שדה חרוש -
ממתינים.

תקתוק שעון לתזכורת -
והזמן אוזל.
מרחבים ושדות
מוריקים מגוון וצבע.
עליו טולטלו בזעף -
נחבטים בקרקע צחיחה.

באין סוכך ומגן מחמה יוקדת
עלי כותרת חיוורים -
נושרים אחד לאחד.

טיפה אחת של צוף
נותרה בודדה.
ממאנת להתאדות -
מתחפרת בענף גוסס
לשמור מצריבה נוספת.

כמו מבקשת לדחות ולדלג
על שלב שנחקק ונקבע בטבע
שואבת ויונקת -
מייחלת לחיים ופריחה.

הענף גווע-
לשווא לגם ולא רווה
נאחז באדמה בקועה
בכוחות אחרונים.

יודעת -
הירוק והפריחה לא לעד הם.
יודעת-
שלכת בפתח קמילה ונבילה בה.

פעם באביב-
הייתה כותרתו תפארת וגאווה.
סיום עונה וגורל בטבע-
הפרח שלי נכנע.

אי שם-
בתלם זר, זרע טהור ממתין
להשריש ולהנביט
דור פריחה חדשה.

פרח בר-
כבר לא שלי.