בואי אליי בשקט
אני אוהב את האופן בו הקול שלי
מהדהד מסביב לך
מחזיר עצמו דרך עורך
הבהיר מדי.
אני אוהב את השתיקות שלנו
הן שלמות ועגולות
חובקות קימורי גוף
לא רק חיים ומוות הם ביד
ובלשון.

בואי אליי דומעת
אני אוהב את טעמו המלוח
של העצב שלך
הוא מזכיר לי געגוע
רחוק מדי.
אני אוהב את הבכי שלנו
הוא ממלא ודומם
אין בו תסכול או כעס
הוא עצב טהור שקראתי עליו
בשיר.

אבל כשתכאבי אותי
עשי זאת באלימות.
אני רוצה לראות את גופך הקט
מזדעזע באנקות קטועות
את הפצע שיהפוך להיות
צלקת.
אני רוצה שתזכרי שהייתי
שמילאתי והשלמתי
אולי כך אהיה בטוח שאני עוד
ראוי.