וכל המילים שאמרת
נישאות ברוח.
שלחתי אצבעות עוורות לחוש, לרשום,
לתפוס זמנים, לזהות זמנים,
לחרוט זיכרון, להנציח
היכן המילים שהיו לפני רגע?
עיניך מאירות לעיני
תאמר לי: ראי, נשמי, הרחיבי ריאות,
יראו ריאותיך יראה הגוף כולו,
לכל תא וגן תהיה אישיות,
יהיו להם עיניים ופנים ואף להריח ופה למשש צלילים,
ליצור, ללקק אותיות, יראו הריאות
ואוויר אלוהים הוא נשמה הנושמת אור אל נפש
ורוח עובר בין לבין
משנה צורת הנפש בנשמה.
רוצה האדם לדעת כל אשר
מנביע את האושר.
ומהו האושר המצטייר במוחו של איש?
וכולם לב אדם אחד
ורבדים ואפשרויות הרבה
ולאין שיפנה פנימה יעוררם
ומי שיעוררם יעודדם
לפני שישכחו.
השכחה בחשכת אור הילדים,
חשכת הקבר, מוות
סיום ששים ושש
או וו במילוי
והמם מה היא
ארבעים
או שמונים
מה תאמר על המם המעוברת
במוות? במצבה, במקום?
ארבעים שנה נוספות
או סוף הנדודים?
אולי אני שנאלמתי
וחזרתי
ואהבתי את חיי שנתת
ולא אדע זמן הוא מן
ואתה תישאר וחייך
כי ציוות
ואני מבין
את אשר שכחתי
שם בלילה כשנעלתי
נעלמתי נעצמתי? |