כמעט לעולם איני מישיר מבט.
לעתים אני מוריד אותו אל הארץ,
אך מכיר שאין בכך תועלת.
גם בשמים כבר אינני צופה באמונה,
אלא כדי לראות כוכב או תכלת.
עיני תרה אחר נקודה מעל האופק -
שם היא, תקוותי, נוגעת-לא-נוגעת בהמון החולף
ולכל האנשים נושקת בבדידות מעל.
חופשייה מהגשמה, מהתשה, מהגדרה,
ממסרים ומיעדים ששכחתי
היא חומקת שוב למקום אחר
ומותירה אותי מתבונן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.