רות
גופה כמו גזע עץ עתיק.
ידיה ענפים צהובים בקרן ירח.
צומח, גוסס מתוך חור שחור בחלל,
עמוק כבאר למרכז העולם.
קולה,
קולה הוא המוביל הארצי
של מדינת העצב הכחולה בעולם.
והחמלה כגשם קיצי.
רות
תמירה כמו סולם אל שמי השקיעה.
יפה כמו דוגמה לתמימות, שיש לנצלה.
רזה,
רזה כמו משטח נחיתה לעצמים זרים.
לחטוף אותה הוא רוצה...
כמוני.
רות
"אל תלכי ללקוט בשדה אחר.
ילדה זרה
לא, אל תבואי לאסם בלילה...
בין החטים אאסוף את זרעך,
בין הזרדים עוד יזרום
דם כחול בעורקייך
וילד אדמוני יגאל את העם
מבין רגליך."
רות
היא המלכה עכשיו.
שולטת.
עמים זרים נרמסים תחת דריסת נעלה.
והיא
באפה הזקוף, בכתרה הבוהק,
בגרונה העמוק כבאר למרכז בעולם,
לוגמת, לא בולעת,
יורקת אותי לרצפה כחרצן.
בגדת נהר של דמעות, להדמות לה -
כה נבראתי קטן. |
