והפרידה הזו שלנו,
יכלה להראות נהדר
באיזה סרט הוליוודי קצר.
התסריט כתוב נפלא,
עננים כבדים של גשם שיפרוץ בעוד דקה.
נשב אחד מול השני
אולי נשתוק,
נדליק סיגריה
ונחבוק,
אחד את השני
נחבוק
במין מבט נפרד
נעשה פרצוף
ששמרנו
במיוחד
עבור אירועים מהסוג הזה
כנראה.
אתה תסגור את הדלת
אני אשאר מאחור,
בעוד שנייה תיסע
הרי ברור שלא תחזור.
אני אבכה מין בכי אמיתי,
העננים יחלו לנזול יחד איתי.
כבר לא מביטה לאחור,
הנה אני משחררת.
עבורי פרידות
הן לא סצנה עלובה
מאיזה סרט.
הנה אני כותבת לך מילים.
מילים שלמות, מילים אמיתיות.
אספתי כל מילה ומילה במיוחד בשבילך.
צירפתי כל הברה והברה,
כל פסיק ונקודה.
מילים שנועדו להישמר
כי בסופו של דבר,
אין לי ספק,
בסוף זה יגמר.