לא תמיד קל לעקוב אחרינו.
כמו שפה מתגבשת,
אתה והיא והכל על אותו הרגש.
תמיד הייתם לנגד עינינו
ואנחנו?
איפה אבדנו? לקראתו של איזה סוף?
מי לקח לנו את שאהבנו?
לאן הובלנו את כל אשר היה חסר?
מי רצה בכל הכלום הזה?
גיבשנו דעות, צעקנו הבלים,
החזקנו בידיים אחרות, וידענו -
אין לזה סוף
פוסטמודרניזם
שירה אחרת בלי חוקיות
אתה מבין אותי עכשיו?
אני יוצאת מהשורות כדי להזכיר לך שאנחנו עדיין חיים
אנחנו חופשיים.
היום אהיה נחושה
ואתה -
מה שתרצה
כל אחד ייבחר לו תפקיד ונצעד ביחד.
מי ידע?
חשופים,שיכורים, פתוחים לכל הזדמנות.
אני אחרייך,
סופרת צעדים
מנסה להשאיר עקבות. |
