אני מרגישה את הסוף

לא הסוף, הסיום.

וזה לא נראה לי במקום

בכלל

כל הקטע הזה של לסיים משהו
ואז להתחיל משהו חדש.


חדש זה גם לא תמיד טוב

אבל כל ההתחלות קשות
את זה כולם אומרים

למרות שגם זה לא נכון כשחושבים על זה.

תמיד יש דוגמא לתת

תמיד איפה להניח את הראש

בדרך כלל על הכר
הכר הזה

שאני ארצה תמיד לישון איתו

תמיד באותה מיטה

אני הולכת לבקר אותה
לבכות קצת
הרבה
הרבה לבכות

בכלל, כל האווירה...

אין דרך לתאר את הגעגועים
והזיכרונות האלה שכל יום צפים מחדש

כל יום זיכרון אחר