מזמן שלא צחקנו יחד לנצנוצי הירח
מזמן שלא נשקת לילדה שכבר אינה
מזמן שלא פחדתי שלא יישאר לי כח
מזמן שלא תהיתי, מדוע אני שונה
חיוכים מזוייפים
פרחים, וביקורים בבית כנסת
ציפורים שמצייצות, וימים שלא חולפים
ורק אני אחת שתמיד נשארת
וגם כמה טעויות שמלכלכות את החופים
ואמא תמיד אמרה לי "יהיה בסדר"
ואני תמיד תהיתי
עד כמה זה נכון
חיוך עייף בינתיים דולק בחדר
עד מתי יבעט בי
אותו הזיכרון
עצמתי עין ודמיינתי
עולם יותר בסדר
עצמתי ותהיתי עד כמה הוא קיים
אז מה שאנשים מתים ובלב יש לי שבר
אם רק נרצה
אז יהיה הכי טוב בעולם. |
