ילדה חשוכה מהלכת בלילה,
אינה מוצאת את דרכה לביתה
הלילה כהה, ואין שום ירח,
היא אפילו לא רואה את עצמה,
ילדה חשוכה ממלמלת בעצב,
"בעצם הלילה הזה הוא אני."
צעדיה שחורים
יחפה הקטנה, רגליה פצועות,
ועיניים כהות רואות חשיכה
והנה, ללא שום תקווה
נר היא פוגשת באמצע הדרך,
"הו נר יפה, האם ישועתי אתה או מותי?!"
הנר מהבהב,
הנר משתולל,
ניצוצות מתפזרים כמו תחילת הבריאה,
קול בהיר כמו היום
ועמוק כשמי בוקר
עונה לילדה הקטנה הכהה,
"לא זה ולא זה,
ואפילו לא קרובי משפחה,
ולגעת בי לא תוכלי,
שהרי אני אור,
ואת חשיכה"
ואמת שלגעת באור לא יכלה,
לא כוויה ולא חום,
לא כלום מרגישה
ודמעה אפלה על לחייה זלגה,
כך המשיכה לגרור שמלתה
עקבות ריח של דם משאירה,
אחרי פעמיים שעה שהלכה
אופק נגלה
וסומק רקיע
"השמש עולה, השמש עולה"
שמחתה לשמיים מקפצת
והשמש הגדולה החלה לעלות,
והילדה היא רחוק מביתה המוגן בצללים,
שברירית כמו פרפר
עדינה כערפל
עצמה עיניים שחורות,
והיא אפילו לא צל