כבר רבע שעה שאני שומע את הרוח חודרת דרך החור שבחלון
ואני שוכב במיטה ולאן שאני מגיע זה רק לווילון.
אז אני מוותר ובוהה בתקרה
מתפלל שזה יפסיק להציק לי אבל זה כמו קרציה

זה מזכיר לי שכשהייתי ילד ושעקץ אותי יתוש
הייתי מגרד, ומגרד בטירוף
ואמא הייתה אומרת תפסיק לחשוב על זה בכוח!
ומהרגע שהיא אמרה לי את זה זה לא יצא לי מהמוח...

ועכשיו שלוש בבוקר ואין הרבה ברירה
זה או לקום
או לסבול מחוסר שינה.
אז אני גורר את עצמי כמו חילזון
ומגיע בקושי לחלון.
אני מותח את הגוף ועוצר את הנשימה
שתי אצבעות דוחפות חלון והנה חזרה לה גברת דממה.

ועכשיו ניצחתי ניצחון קטנטן ומתוק
ותוך שתי דקות מעכשיו אני אשן כמו
תינוק.