פעם גם אני הייתי תמים;
פעם גם אני לא ידעתי אמת על הציונות.
אוזני נאטמו משמוע על זוועות הנכבה;
פטמוני בסיפורים כאילו חפצנו בשלום,
אך הפלסטינים סירבו.

אולם בזרום-הזמן למדתי כי שקרוני;
למדתי להכיר עובדות שממני ניסו להסתיר.
למדתי לחוש סבלו של אחי הפלסטיני,
שנושל מביתו ונהיה פליט.

שני עמינו ממשיכים להעלות קורבנות-שוא על מזבח המלחמה
המיותרת;
לאורך המדרכות משני צדי-הגדר,
מוסיפים זוב נהרות-הדם.
אך כלום המצב לעולם?!

עמינו מאסו במלמות ובהרג;
משאלת-לבם שלוה ושלום.
די להתיז אחד דמו של השני; שום עילה לכך אינה מוצדקת.
עד הלום נלחמנו אח ברעהו;
אימתי התותחים יחדולו להלום?!...