זה מקדש השלווה שלי, פטנט רשום
אל תשלחו אליו ידיים, לא פגעתי באיש
כמו כל דבר אחר - חופשי ומותר ונגיש
לא סוד ולא קודש, רק דממה מתוקה
פורטת על נימים דקים, שרה לי בשתיקה
על כל מלאכתי - שכר זעום ליום גשום
כמו כל פנס באפלה, תענוג להסתנוור
לא רק אני יודע זאת, גם כל אחד אחר
צלילים, צלילים, קולות, מראות
look at my friend, גם הוא נשרף בלהבות
הטרובדור רוכב הלאה לכבוש את היעד הבא
קולו מלטף, שובה ורודף. הנה הוא בא!
ההד מטריף חושים, עולה ויורד אך לא נעלם
בוכה לכל אחד ריקוד על גג העולם
הוא והיא, אני ואתה, הפחד כל כך מיוחד
קושר קשרים בחמישה קולות, חידות לי הוא חד
הבנים פוסעים בצעדי ענק, שולטים, מסחררים
מלהטטים כמו שדים בשלושים כדורים
מייללים, מטלטלים, מייבבים ונושפים
כל הקירות נופלים כמו מגדל קלפים
כלבים וחתולים, פיות ומכשפים
כמה מהר הילדים גדלים, וכמה הם יפים!
הפרידה החרישית מרגשת עד דמעות
לחסד שבה לא יספיקו אלף מחמאות
ונהר של הזיה, ממעיין עד מפל של כוכבים
מוליך אל פיו של התמנון, נסחפים ולא שבים
ינואר 2003, בהשראת "Octopus"
כמובן... |