לכשאצעק את יגוני אל שפל התהום
כותלי מנהרת הכאב יהדהדו
מהשאול המשתקף בקשת השחור החדגוני
תנהר כלפיי סופת שדי הנקם.

לקול המפקד הם יעצרו לפתע
שאגתם תרעיד את עצמותיי.
חצים של אש ירו הם לעברני,
במטרה ברורה - לצלותני עודני חי.

כשליבי יישרף לכל תרועת המנצחים
יבוא שומר ראשי - אלוף הנקמות.
הוא יחזירני לחיים.

איתו יבואו לוחמיו, צבא אבירי הנקם.
מלחמה כזו עוד לא ידעתי מעולם,
מלחמת טרטורים.

עולם הדמיון שלי יקרוס תחתיה,
תחת מלחמת העוול הזאת.
אחכים אז לעזוב מהר,
את חלום הבלהות הזה
איעור לקול תרועת התרנגול,
ולא אצעק יותר.