מר פרובקטור / נשימה |
הייתה לעדן בעולמי,
עולם של חורבות.
היא הסירה את הכתמים המחשיכים
מהמשקפיים הבנויות.
נשימתה,
ידעה להתלבש על הכאב,
על השריטות שהוא שרט
על החורים שנפערו.
נשימתה,
כרוח שמימית מגאלת,
הייתה לי למעקה, בל אפול.
היא עטפה את גופי בגופה
הייתה לי למקלט
ולמקום אליו אוכל לברוח.
בשוכבי על ערש הדווי,
היא הייתה לי לשמיכה מגנה
לזיכרון היחיד שנשאר,
שהיווה בשבילי תרופה יחידה,
למחסור,
בנשימתה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|