רק שתדעי
את כל מה שיש לי. זה רק בגללי.
כמו שאת לא ידעת לקחת אותי, לקחת אחריות בזמנים שצרחתי, בזמנים
שגדלתי.
אני לא יודעת לתת אותי לך, עכשיו אחרי שאני כבר מוצר מוגמר.
גם עכשיו את רוצה, אבל כמובן רק את החלקים היפים.
לא את הדמעות החמות שאני יורקת כשכואב.
לא את האינטימיות שדורשת ממך להקשיב ובאמת להיות.
רק את החלקים שבהם קל לך לקבל או לתת את היחס, היחס הזה שאת
חושבת שהוא אהבה.
כשהייתי קטנה היית אומרת לי שאם אני באמת אוהבת אותך אז הייתי
מביאה לך פרחים, או דואגת שהבית יהיה נקי וארוחה מוגשת על
השולחן.
לא רציתי להיות את, רציתי להיות אני, בדיוק כמו שאני.
וכמה שאני אהבתי אותך.
יש הרבה דברים שעשית שאני סולחת וכאלה שאני מוכנה לסלוח.
אבל על זה שאת לא מכירה אותי, ולא מכירה בי,
לא אסלח, עד כי יתוקן.
וביום מותך, כשתראי אותי מלמעלה, תביני.
הייתה לי בת ולא הייתי לה לאם.