את מורעלת.
מהרגע שטעמתי אותך, אני חולה
כשאני עוזב אותך אני עובר גמילה מהארס שלך
אבל כשאני שוכח כמה הוא מתוק
אני מתפתה מחדש לזיכרון הממכר
לרגש החודר, החד כתער
ונשבר
בוער מצמא אליך,
מושיט יד ונחבל.
ככה עוברות השנים וככה שב מעגל.
לעזאזל, איפה כבר ההתניה הזאת של פאבלוב? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.