תמר אבני / רגע |
ובו השמים היו כבדים
אך לא מנשוא
עמוקים כל כך,
עוטפים בנוכחות קרירה
אבל מחממת.
והאופק עוד היה מואר
באור כתמתם של אחרי שקיעה
מפשיל את שולי השמיכה
ומסתיר את אלפי הניצוצות
שדלקו מעליי.
הגבעות היו כהות,
ופתוחות עד אין סוף
משרות תחושה של ביטחון
וחופש אמתי,
וכרעתי בתוכן, מתמזגת
בצללים
והרוח הניעה שערותיי
הביאה על כנפיה כמיהה למרחקים.
היה לי רגע
והוא תם,
אך תמיד אוכל לחזור אליו
ולהיות שוב שם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|