לפעמים כשאני לבד במיטה וחושבת
עליך, בחוץ יורד גשם,
ואני חושבת שאנחנו עושים אהבה.
ואז אני כועסת על המלאכים שמתרוצצים
ולא נותנים לך לנשק אותי.
וכשהשמש נוגעת בכתפי, ואתה בא אליי
בצרור סביונים, אני יודעת שאוסיף
לחכות לך כל הימים.

בתפילת הבוקר כשמשליכים סוכריות
על נער בר-מצווה, אני חולמת על הבית שנקים
שיהיה מקדש של אהבה, ופתאום
עולות בראשי תמונות רחבות משיש
זרועות פסלים חסרי מעש המחייכים בקיפאון,
ופתאום אני מתמלאת פחד.
לא רוצה להיות עוד לבד.

ואתה מרום לעולם, אהובי.