אף פעם לא אהבתי את תל אביב.
לא יודע למה, אבל אפילו כשהייתי גר בחיפה ובא לתל אביב לביקור,
הייתי מסתובב וחושב עד כמה אני לא אוהב את תל אביב.
אני לא אוהב את האנשים, את התנועה, את החנויות, את בתי הקפה.
לא אוהב את תל אביב.
אני זוכר שפעם, הלכתי ככה ברחוב ומלמלתי לעצמי את זה ופתאום
בחורה חמודה ניגשה אליי ושאלה: "למה לא?"
בסוף נשארתי לישון אצלה, אבל אני עדיין לא אוהב את תל אביב.

זה חייב להיות המזל המדהים שלי שמכל הערים בארץ, דווקא בתל
אביב מצאתי עבודה.
אז עברתי לגור שם לפני חודשיים. כלומר, כאן. בתל אביב. בעיר
שאני לא כל כך אוהב.
חשבתי שאולי עכשיו, כשאני גר בעיר הזאת, אני אלמד לאהוב אותה,
אבל כלום לא עבד.
יצאתי לבלות כמו כולם, התחלתי עם כולן, חלקן שתקו, חלקן נעתרו,
אבל את תל אביב אני עדיין לא אוהב.
התחלתי לעבוד, הכרתי אנשים, חתמתי חוזים, קיבלתי מענקים, אבל
אני עדיין לא מת על תל אביב.

חבר טוב שלי מחיפה התקשר שלשום, שאספר לו מה קורה.
אמרתי לו שאני עדיין לא אוהב את תל אביב. לא יודע למה. ככה.
אז הוא מיד בא אליי והחלטנו שלא יוצאים מהבית עד שמגיעים
למסקנה למה אני לא אוהב את תל אביב.
מאז אנחנו בבית.
אף פעם לא אהבתי את תל אביב.