ענת נצרתי / קיץ II |
דרך חריץ חלון
נכנס החמסין
שרצינו
להשאיר מאחורינו
בשנים הצעירות.
שמות אירועים
משתקפים על זכוכית
המראה הקרירה,
משענת לעוררות גב הזרוע שלי
שנרדמה קצת
לאחרונה.
ערב.
צרצורי ראש
פולשים רכות
ונשבר החום.
מה נותר לעשות
מלבד להשעין ראשי
על כרית ולהשקיע חלומותי בנוצותיה.
.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|