תמיד בורחת ואומרת שרוצה אחרת,
אבל בסוף כל פעם חוזרת.
מחפשת ריגושים ואבירים,
אבל מתלוננת שאין לך מקום למגנים ולסוסים.
ואני רק רציתי לשכב לצד גופך,
ללחוש את שמך עמוק בשערך,
לדעת שאת איתי כאן, עכשיו ותמיד,
שחיינו כמו יין משובח ולא כמו איזה חלב עמיד.
ביקשת אגדה, פנטזיה, דמיון.
במקום לחפש את האמת, רצית את חושייך בשיכרון.
וברגע שאחרי, במקום ללחוש את שמי,
קמת ושוב הלכת, כדי, שחלילה, זה לא יהיה אמיתי.
ואני נותרתי, שוב בדד.
מרגיש אשם, מגלה שאני כבר לא שניים,
אני שוב אחד.
עומדת על צוק תמיר,
קופצת,
ואני נשאר לשלם את המחיר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.