|
כשאפתח את הדלת
יסנוור האור את עיניי
רגשות עזים צפים
קופצים שורטים ונושכים
חיוך אחד, ליטוף ומילות חיבה
אביט למעלה כי רכנתי
מבעד לאדי האהבה החייתית אראה את זו שאהבה נפשי
אשלח אליה שתי ידיים
חיבוק, חינוק ונשיקה
נשב יחדיו על הרצפה
זה מרגיש כמו משפחה.
מוקדש לכלל בעלי החיים המתגוררים בחדרי, מלבדי:
נערתי (היפה בנשים), ללה (רועה בלגית), טאו-טאו (רועה קווקזי),
פוקס ופנדה (שתי ארנבות ננסיות) ומוקה (תוכון פינק אחד שמצייץ
כמו 10 ציפורים). |
|
|
זה שאני לא
מחזיר טלפונים,
לא עושה אותי
לאגואיסט, מה
שעושה אותי
לאגואיסט, זה
האגואיזם שבך
שמאוכזב ממני
ומאי החזרת
הטלפונים שלי,
אז אני ממליץ לך
בכבוד רב להפסיק
להתקשר, תודה
ותמסור ד"ש גם
לאמא..., אבא
אני לא רואה שום
סיבה לבכות,
תפסיק.
משה קרוי, בן
שנתיים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.