אני כותב לך, כי אני יודע שיום אחד תבואי וזה יהיה הרבה יותר
פשוט ובנאלי מהאופן שבו אני מדמיין את זה. ואולי תקראי הכול,
או שאולי אבחר רק חלק ואקריא לך. ומה תחשבי על זה, על אותם
רגעים שהיד לא הניחה לי, על אותם רגעים שלא יכולתי לעצור
מלכתוב, לעצור מלחשוב. את לרגע תסתכלי עלי, תתכנסי בתוך עצמך,
עם מחשבות שלא הכרת, עם תמונה שלא ציירת. מה תדעי עלי אז שלא
ידעת עלי היום? השינה בורחת ממני כאילו אין לזמן שום משמעות,
הכול נהיה כמו רצף אחד גדול, חסר תוכן ומשמעות. כשעינייך
השחורות יתחילו להבהיק, אני אפסיק לרגע והכול יחלוף מולי כמו
ברגע אחרון. יום אחד ישבתי וקראתי משהו שכבר כתבתי, ואז הכול
הוצף, כמו נהר בגאות, ולא יכולתי לעצור, אך גם לקרא כבר לא
יכולתי. הכול נסתם ורגש התנפץ בי, כמו גיטרה המנסרת את הלילה.
התהלכתי בתוך השקט שלי, אני היחיד שמפר את הדממה, עד שהרגש
רוסן כמו כלב במלונה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.