השעה רבע לשלוש...
נכנס למיטה, מרים את הצמר, מפעיל מאוורר, מתכסה, כמובן שעוצם
עיניים וממתין לרגע בו כדברם הנפש עוזבת את הגוף.
אלף ותשע לערך מחשבות רצות לי בתוך הראש, מתערבבות עם הכבשים
שמנסות לקפוץ מעל גדר בלויה אשר חוותה כבר מיליארד כבשים פלוס
מינוס, ומפריעות לי להירדם. מה יש לי לעשות מחר?, למה הוא ולא
אני? מי אני? מה אני? אהה נכון עידן!
אחת, שתיים, שלוש, ארבע, שש כבשים חולפות מעל אותה הגדר החורקת
אך למען האמת לא עוזרות לי בגרוש.
בכלל כשחושבים על זה מי בכלל קבע שדווקא כבשים זה מרדים?!
מישהו בדק את זה?! רשם פטנט?!
טוב אז... אחת, שתיים, שלושה, ארבעה, שישה קואלות... טוב גם
קואלות קופצות מעל גדר זה לא כל כך עוזר, זה יותר מצחיק ככל
שחושבים על זה!
אז מה ירדים אותי בעצם? "אני חייב לישון" אני מזכיר לעצמי,
"אני חייב לישון".
טוב אז אם אני כבר ער לפחות בוא נחשוב מחשבות מועילות.
פיייייפפ (התעצבנתי, קיללתי), מי בכלל קובע מה זה מועיל
לעזאזל. איך אנשים "חכמים", נקרא לזה לצורך העניין מצליחים
לקבוע מה זה מועיל או מה ירדים אותי בעצם. אפילו יותר מזה מה
היא אמת?!
בוא נמשיל לרגע או לשלוש את האמת "האוניברסאלית" והיחידה הזאת
שכל היום הם מדברים עליה לספירת כבשים. אוקי. מי אמר שספירת
כבשים, דבר שמרדים מישהו אחד (אם בכלל) זה מה שמרדים אותי?!
אולי קואלות זה מה שעושה לי את זה?! אולי...

הכל יהיה הרבה יותר בהיר אם אני אעביר את רעיונותיי בדוגמא.
בכלל בהירותה של דוגמא נמדדת על פי בהירות היום בו מודגמת.
אז ככה: הכל התחיל ביום בהיר אחד, בשמש, בערסל. ישבתי וקראתי
במקרה מאמר של אחד מהפילוסופים "הגדולים" כלשונם, כן, כן. את
"אושו". עזוב אתך עכשיו מי זה אושו על תיכנס לזה בכלל. בקיצור
הוא כתב שם (במילים די פשוטות יש לציין), כי לכל אדם יש את
האמת שלו ואת החיות הספציפיות שמרדימות אותו ורק אותו, ואותה
ההתעסקות המיותרת ב"אמת" או בחיות מקפצות לדוגמא אשר הינן
נכונות לכל אדם ואדם באשר הוא, פשוט אינן נכונות.
חלאס... הוא אומר באריכות אך בבירור. מספיק עם אותה ההתעסקות
המעצבנת בשטויות, כל אדם והאמת שלו. (קארפה דיים) חייה את הרגע
ותצליח למצוא את האמת האמיתית שלך ולא של איזה פילוסוף מוזר.
ובחזרה אלי, בדיוק כאשר עיני חולפות על פני השורה האחרונה על
פי אושו. מגיע חבר אשר קרא אף הוא את אותו המאמר ושאל לפירושי
אותו. כן, ולאחר מספר דקות של פירוש מרגש וסוחט דמעות. חברי
טען כי טעיתי ובגדול וזה בכלל לא מה שאושו ניסה להעביר!

וכך הבנתי שגם אם לא ממש הבנתי את האמת על פי אושו, הבנתי את
האמת על פי עידן. הבנתי שלכל אדם יש את הכבש הפרטית שלו, שהיא
ורק היא תרגיע את מחשבותיו ערש שינה ותיתן נחת לדעתו האובדת
מחיפוש תמידי.
אחד, שניים, שלושה, ארבעה, שישה דובי פנדה...
לילה טוב!