הכול התחיל כמו כל סיפור אגדה מלכותי ב"היה הייתה פעם".
אז, היה הייתה פעם, אי-שם, רחוק, בין בערך שלושה עננים, ממלכה
קסומה עם לפחות שלושים נתינים, ארבעים סוסים ובסביבות 5-6
ארנבים, אך הם בוודאי אינם קשורים... וכך המספרים ממשיכים.
ממלכה זו שמה קצת קשה לביטוי ולתיאור ולכן נקרא לה "לב"
בקיצור.
ולא, אל תטעו, לב איננה ממלכה רגילה, מה, שאגב, נרמז משמה. יש
בה משהו שאין באף מדינה. יש בה סוג של אווירה שונה.
ועל כך הם מוסיפים ניתן להודות לשנים של מספרי סיפורים,
המפיצים בעולם את סיפור הנתינים.
ומה שהיה כך סופר, מדור לדור, וכך חזר.
בלב, בין שלושת צריחי הארמון, חי לו בכיף סוג של דרקון... שמו
הוא שבתאי, מישהו פעם לחש, ומי אני שיסתור כזה שם של ממש.
הכול התחיל בעצם ביום שישי, שאגב היה שם היום שהאחרון במחזור
השבועי. ולאחר שנים, לפחות 90 של חוסר מספר ימים קדושים, קם
ילדון קטן ורטן, משהו חסר לי פה הוא טען. משהו.. ממשי, משהו
קצת אישי, משהו מעבר ליום טיפשי. אז הוא תפס מקל, תרמיל ויצא
לכיוון לא ידוע, לכיוון השביל. הוא עבר עננים, שלושים נתינים,
ארבעים סוסים ובסביבות 5-6 ארנבים עד שלפתע פגש בדבר מהמם,
יותר נכון דרקון, דרקון שלם. הילדון קרב, הוא קצת חשש אך אל
דאגה הוא היה אמיץ דיו וניגש. "אאההה סליחה, אדוני, מר דרקון
או דרקונית, אולי זה נשמע קצת מוזר אבל אתה נראה דרקון שיש לו
אווירה חגיגית... הדרקון צחק, ירק קצת אש, אך בגדול שבתאי
התרגש. הוא שמח שילדון שכזה קפץ לביקור, אחרי הכול הוא ראה
ילדים רק בספר, באיור. ולאחר גיחוך הוא פלט "כן חמוד אני שבתאי
הדרקון של שבת". "דרקון של שבת?" מה זה שאל הילדון,  לא שמעתי
על כזה דרקון.
ושבתאי שריחם על הילדון יצא עימו לטיולון. בעוד הוא סיפר לו  
 
על שבת ועל דרקון. "דרקון של שבת" הוא אמר זה מה שבלב זה מה
שאתה מרגיש, מה שמקרב אותך לכל ילד, ילדה ואיש, זה הנרות, זה
החלות זה כל מה שיפה בכל הבריות. זה אווירה, זו ארוחה טעימה,
זו אמא, זו נשיקה.
והילד שבינתיים הפנים, סגר אם שבתאי הסכם מגורים, הוא יבוא
לגור בלב, בין צריחי הארמון או בחוץ או בפנים. ומאז ועד היום
מה שכולנו בעצם מרגישים, בלב ובכל מקום, בכלל בחיים. כן, כן!
כל בן ובת זה בעצם שבתאי הדרקון של שבת!