יש מלך אי שם, רחוק מעבר לים
שהקיף את עצמו בנתינים וסגר להם את העיניים
אצילים ישנם בממלכה גם
ואותם הוא שיכר בהדמייה של כוח.

חלקם שקטים ולא מפריעים
ואין הוא להם מייחס חשיבות,
חלקם מדברים כנגדו אך אותם הוא משתיק מהר
כי כל שאר האצילים עוקבים אחריו בעיוורון.

אלו האחרונים מרגישים חשובים
כי הם חיים בשיכרון של כוח
הם מרגישים שהם מעל כולם
וכבר מזמן נדפק להם המוח.

אלו שדיברו נגדו,
כבר איבדו תקווה וחזון,
כי הם כבר מזמן הבינו
שהם חיים  בהדמייה של כוח.

ולמלך פעם עוד היה אכפת מטובת הממלכה
אך כיום גם הוא כבר התעוור
והיום הוא כל הזמן עסוק
בלנצח את הקרב נגד המלך האחר.

הממלכה זנוחה וכולה מתפרקת
והמלך ממשיך בעיוורון
הוא סגר את עצמו לכל השפעה מבחוץ
והעיף את כולם מהשלטון.

רק אלו שעוקבים אחריו
ואומרים שהכל נכון,
יכולים להכניס עוד מילה
לפני הקרב האחרון.

הוא מולך לבד
הוא מולך יחיד,
ועדיין אף אחד לא מקשיב
לאצילים שצדקו כשניבאו את העתיד.