יום יום בתרמילי אותם אני אוסף.
כוכבים מתוך הליל, מביט בהם, קוטף.
ובטיול רגלי קסום, עוקב אחר האבנים הצהובות,
שבסופן מצוי השוק בו מתנהל הסחר בתשובות.

תמורת חלום נכון, זקן חכם, פייה יפה,
מראים לי את כיוון הדרך - תחילתה, אך לא סופה.
כי זה, קצה הכול, מטבע כה נדיר
שבכספת יישמר, עד יתגלה חלום אדיר.

וכך כמוני, על שכמם, תרמילים מחוררים.
רואה אני, בדמיוני, את עדת המשוררים
המגישים לזוג הסוחרים, האגדה אשר נותרה באמתחתם.
ברכת הדרך מקבלים, אך יחזרו מחר, לנצח לא ייתם...