גשם, אני מנסה לזכור את הרגע הזה, הרגע שבו הבנתי שהלכת
לתמיד.
אני זוכר שקיעה כשהחזקנו ידיים, זה היה ברור שאנחנו לנצח נישאר
רק שניים.
את הסתכלת עליי, עם דמעה בעינייך, אמרת שאת לא רוצה לשכוח את
הרגע הזה.
ואני אמרתי "אל תדאגי, אנחנו ניצור עוד הרבה רגעים כאלה, מתי
שרק תבקשי"
שנינו הלכנו על החוף.
שוב שקיעה עם אותה הדמעה, אמרת שככה את רוצה לתמיד, ככה יד ביד
אחד לצד השני כשהשמיים צבועים בכתום ואדום ואנחנו כאן עומדים.
ואז, יום אחד, יום גשום ממש לפני השקיעה אני ואת כבר לא החזקנו
ידיים, את היית למטה ואני כאן, בוכה מעלייך...
ביקשת שנשאר ככה לעד, כל שקיעה, רק אני ואת יד ביד.
ועכשיו, אחרי שהמלאכים לקחו אותך בחזרה אליהם נשארתי לבד, ורק
עם הבטחה לא פרועה עומד. |
