השמש באמצע השמיים, או קצת אחרי.
השמיים תכולים תכולים והעננים המעטים נעים בעצלות.
עוד אחד מהימים האלו שאפשר לומר עליהם: ימים יפים.
זה יום של חורף בתחילת פברואר,
וקר... אבל היום, השמש יצאה ללטף
לחבק, לאהוב, לנחם...
משב של רוח קרירה אבל בצורה מוזרה
גם מחממת ומלטפת ביד דואגת, את כולם.
לא פוסחת על אף אחד.
ולכולם צץ פתאום חיוך קטן.
אפילו אם לא כל כך טוב,
אפילו אם ממש רע.
פתאום הלב מתמלא תקווה שהכל יסתדר, בסופו של עניין.
אני מביטה לשמיים העמוקים וחושבת כמה מדהימה התופעה
ואז נתפס בעיניי חצי ירח כמו שמש דהויה.
קורץ אלי מבעד למרחק,
שקוף למראית עין אך מלא בכל הבא ליד:
ביום המדהים הזה שמלטף את כולם
אך גם ביגון שהשמש שאבה מאנשי העולם, שלי.
חצי ירח בודד באמצע היום, או קצת אחרי.
מחביא בתוכו את סודות כאבי שלנצח ישמר.
חצי ירח בתוכי, חצי מהשלם.
חצי אני עצמי כהשתקפות של האחר.