בשלהי

אפריל אפס שבע
April is the cruelest
Season
Yet the most
Alive

ואני שבה
למקום-מקלט
מול תמונת האוורסט
פסגה
כבר לא רוצה להעפיל
אלא רק לחיות, להיות
בטוב
בזמן שנותר.

שפה לאהבה

בשבילך, דולה
מעומק לא מוכר
מילים בלעז שנחבאו באי-שם
של קדמת דנא, ילדותי בירושלים
של פעם. אולי היה זה קולה
של דודה ביי ביי מסתורית,
חברה של אבא
במדי צבא הוד-מלכותה
פנדורה מוזרה
מרירה מתוקה
קבורה
עמוק עמוק מתחת
לימים אחרים
בלתי מפוענחים
תוהה אם להעז,
להעמיק חקור
הנה עכשיו
אביב
זמן לאהבה.

ואחרי שהלכת
יושבת
רגיעה לא מוכרת
משתלטת עלי
משחזרת נגיעות
ובירורים,
הנה כאן עורך אינו כה רך
מה קרה
יודעת עתה: אקח
אתי את הרוגע גם
לעין הסערה
ויהיו לנו ימים
טובים
ככל שהזמן והגורל
יניחו לנו, ולהלואי
שלמכביר.

אמרת לי
צברת מעט
שומן נשי
כן, זה חמוד, אמרת
ואני חשבתי בלבי
ככה זה תמיד
כשאני
רגועה.

ואמש צחקנו כל-כך
מכלום, רק בגלל
שרוך שנתפס
בגופיה
מנח טפשי
והנה כל-כך הרבה נחת
כל כך הרבה
משובה
ורגעים טובים
שנוהרים
כשיש קצת
אהבה.