ועכשיו אחרי שעזבת
את יכולה לפרק את האמת
לחלקים קטנים
לומר לי כל מה
שכתבת לעצמך ביומנים
את יכולה לצחוק, את יכולה להסביר
אני אשב כמו ילד קטן
ואקבל עלי את כל החטאים
בואי
תאמרי לי כל מה
שלא יכולת לספר לי
ששכבתי איתך באותה המיטה
שישבנו ביחד באותה מרפסת
מחפשים חלומות לחלום
ומגלים מציאות,
שעולה כפול,
ולא זקוקה לאנשים שיש להם מעט
תספרי לי, איך זה לעזוב בבת אחת
תגידי לי
אם עכשיו את נמצאת
הרחק מעצמך, מהמקום בו נמצאת אז
אני עדיין באותה עיר
אותו רחוב,
רק לעצמי אני מזכיר,
שהימים משתנים,
אולי כדי, שאקח אותם אלי
ואת בינתיים תספרי לי
מה שכתבת ביומנים שלך
שלא נתת לי לקרוא
שהיינו יושבים על הרצפה
עם הסיגריות והיין
מנסים להמציא משוררים חדשים לעולם
ומגלים שאנחנו חוזרים תמיד על אותו משפט
והפאזל הזה, שמורכב בכל חדר
מתפרק לאט
בלי לשים לב, את בוודאי הבחנת
את יכולה עכשיו לצחוק
לספר לי, איך זה נגמר
מהצד שלך
כמו הייתי זר
תספרי לי, איך זה מתחיל ואיך זה נגמר
יש ימים, שאני לא זוכר כלום
עכשיו את יכולה לספר לי
מה היה רע ומה רצית שיהיה לך טוב
תקרעי אותי לאט, מכל המגננות
תפרקי את החומות, ואני אצא אלייך כמו שרצית
יש מי שנוסע, יש מי שמבקש לצאת למלחמה
אני רוצה שתספרי לי
מה לקחת מכאן,
שאדע מה השארת לי