לא נעים לדבר על תחושה של אי נוחות,
זה לא ממש נוח אם חושבים על זה.
אולי אם אפשר להתעלם עוד קצת,
מתחת לשטיח לטאטא את זה.
זה לא נעים להבין כך פתאום,
שאת חייבת לספק תשובות.
ואותן שאלות מהן את פוחדת,
פתאום עולות ומציפות.
זה לא נעים להרגיש בודדה,
עומדת אילמת מול פחדיי שלי.
ואולי אם היה פה מישהו בסביבה,
שהיה יכול להקשיב, לדבר איתי.
זה לא נעים להיות גדולה,
אנשים גדולים צריכים לקבל החלטות.
ומה אם אני שוב טועה?
נגמרו לי כל האשמים והאשמות.
כמה קל לאבד שליטה,
נדמה שזה כל כך פשוט.
לתת למוח לרעום במבוכה,
להיבהל מכל שטות.
זה לא נעים להיווכח שכך,
הנה את מתבגרת.
ומקבלת החלטות, רק את ובעצמך,
ולא נבהלת.
אין לי מקום לברוח אליו,
השאלות נמצאות בכל פינה.
הלוואי שיכולתי לברוח רק לרגע,
ולחזור להיות קטנה.
17.4.2007 |