אז מעכשיו, הדברים יהיו ככה:
הכלב יעמוד בצד ימין, מצוחצח מעצמו
יבריק ממשחת-נעליים, נובח שמחת חיים
כמו קצף שזולג ועוקץ את העיניים, הוא יצעק
פאתוס, פאתוס
ואני אצעק
סתום, אני בכלל לא שומעת אותך
ואז האח הדמיוני שלי יתחב לתמונה
כמו סרט ישן ששכחו בתוך מצלמה
הוא יצא מאלף תשע מאות וארבעים,
נוגס באוזני ואומר:
פולארויד, פולארויד
ואני אצעק
סתום, אני בכלל לא מבינה אותך
אחר כך יהיה טררם
מישהו ינצח עלי, שיערו יתנופף לכל עבר
אני אתהה איך הוא שומע אותי
ומה הוא עושה בלילות,
אני חולמת שבתגובה אני מנצחת אותו בקרב כריות
אבל הולכים לישון סכינים
אחר כך אני, זאת אומרת, סינדרלה
אצא אל המקלות בשדה, אגיד להם נו נו נו
אשבור אותם כשם ששוברים עלים
על גבי הירח. ואז העננים ימטירו אהבה
שתברח לאנשים כמו שלג לעניים
ואני אגיד:
כן, תצלם
עכ-שיו.
2006
|
