כמו שלד מדמם
חוצה כבישים נחבל
קלות עד כאב
רוח מפרקת פרקיי

עיני לוחשות כאילו
שפתיי לא רואות
גופי מתגלה ברגע
אנשים מתקפלים
חוזרים ליום אפור

בפסיעה קטנה זורק גידופים
מי אתה בכלל
ילד שעוד לא ראה הרג
תינוק שעדיין יונק
נשמה בגוף רדום

שקט בלילה חודר
ושיכור שמנסה
לעשן עוד בדל סיגריה
מגלה ידו מכוסה מחלה

עולם מושלם מושלם ממש
שחיים מקצבה שמספיקה
רק לבייש את הזיקנה
ובכל לילה מילים כמו כלום

רציתי לראות חיוך על פנייך
לראות עוד קצת רצון
לחיות לקום לצעוד
לחיות

ואני השלד שמת מהסוף
מנסה לקום
ורק נישבר ומתפרק
שמח בחלקי אך לא בי