סיון אנומי / תחתית חדשה |
שאתעורר סוף סוף משנת החורף המתמשכת של חיי,
שאבין עוד קצת,
שאתבגר.
אני פוסעת שנה אחר שנה מעוברת,
מזדקנת,
מחפשת את פירותיי שהנצו, שבשלו,
והם אינם בנמצא.
דועכת וצונחת,
כמו ציפור חלומות כסופה,
אבודה.
אני בוחרת לפרוש מן המירוץ,
אומרת תודה אחרונה,
וקופצת לתחתית חדשה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|