מוקדש ל-א. זה שאכזב, למרות שהאמנתי בו... ואולי דמיינתי
הכל...
רק הגיעו ימי הקיץ וכבר הוא נעלם,
התפוגג כאשליה, כמו לא היה מעולם,
הוא לא השאיר כלום,
גם לא כתב מאום.
הוא קם והלך,
יצא וברח.
ואני?
לבדי.
לא נשאר לי כלום, הכל כמו נמחק,
והוא נשאר למעלה, גבוה וחזק,
לא נשאר לי כלום, רק צל חיוך אחד,
שנחרט בזיכרוני באופן מיוחד.
זה היה טוב מכדי להיות אמיתי,
הייתי מאושרת כשהוא היה איתי,
ואולי הוא לא באמת היה,
וזאת הייתה רק אשליה.
עד שהבנתי היה כבר מאוחר -
הוא קם, יצא ולא חזר.
ואני?
לבדי.
לא נשאר לי כלום, הכל כמו נמחק,
והוא נשאר למעלה, גבוה וחזק,
לא נשאר לי כלום, רק צל חיוך אחד,
שנחרט בזכרוני באופן מיוחד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.