כְּשֶׁתֵּלֵךְ מִמֶּנִּי שׁוֹנֶה מִתָּמִיד
כְּבָר לֹא אֶהְיֶה צוֹחֶקֶת
לְעֶבְרְךָ וּמוּל עֵינֶיךָ הַנִּבָּטוֹת
תִּרְאֶה לְלֹא מִלִּים
אֶת סְתָו הַלֵּב בְּעִצּוּמוֹ.

כְּשֶׁתֵּלֵךְ מִמֶּנִּי, אָהוּב כְּמוֹ תָּמִיד
שְׁעוֹן הַלֵּב הַמְּטֹרָף כְּבָר לֹא
יִסְפֹּר אֶת דַּקּוֹת הָאַהֲבָה שֶׁלָּנוּ.
הוּא כְּבָר עָיֵף. הוּא מִתְכּוֹנֵן
לְהִכָּנֵס לַמְּקָרֵר הַשִּׁגְרָה.

כְּשֶׁתֵּלֵךְ מִמֶּנִּי, כְּבָר אֵלֵךְ מֵעָלֶיךָ
לְלֹא מַנְגִּינַת יוֹם יָבוֹא.
וַאֲמִירֵי יוֹמִי יִצְטַנְּפוּ בִּיבָבָה
לִמְחוֹל הַשִּׁמָּמוֹן הַנּוֹרָא.