יושבת שבעה על האהבה שלנו.
כמו על ישות שהכרתי.
כאב, כאם.

כתינוק שלי.

אתה יושב על קצה המיטה בזמן שאני אורזת.
חסר הבעה וגם כבוש בה.
רוצה להגיד, ולא יודעת מה.
רוצה לגעת, ושוכחת איך.
לכן רק אורזת את נצרכיי,
הלאה.

אל תנטוש
כי נטושים הם תקוותי,
ואל תכאיב
כי כך גם רגשותי,
ועל כל חטאי אני מצטערת,
ועל כל חטאתך אני סולחת,
רק חבק אותי.

פלשת הלילה לחלומותי והרעלת אותם.
מחוברים היינו כאחד
אני בימינך ואתה בשמאלי,
כמיקומנו נרדמים זה בזרועות זו.
וקרעת עצמך ממני.
בכוח ובכאב עד שכל הבשר הופרד.
נהרות של דם ברחו ממני
ונשארתי רועדת, שולחת יד נואשת,
שאותה רק הדפת.
ואת פניך לא ראיתי כלל
כי הגנת עליהם ממני בקנאות.
התעוררתי באימת קטועת גפיים
מחפשת את חלקי החסר.
התעוררתי משתוקקת אליך.