|
יושבת שבעה על האהבה שלנו.
כמו על ישות שהכרתי.
כאב, כאם.
כתינוק שלי.
אתה יושב על קצה המיטה בזמן שאני אורזת.
חסר הבעה וגם כבוש בה.
רוצה להגיד, ולא יודעת מה.
רוצה לגעת, ושוכחת איך.
לכן רק אורזת את נצרכיי,
הלאה.
אל תנטוש
כי נטושים הם תקוותי,
ואל תכאיב
כי כך גם רגשותי,
ועל כל חטאי אני מצטערת,
ועל כל חטאתך אני סולחת,
רק חבק אותי.
פלשת הלילה לחלומותי והרעלת אותם.
מחוברים היינו כאחד
אני בימינך ואתה בשמאלי,
כמיקומנו נרדמים זה בזרועות זו.
וקרעת עצמך ממני.
בכוח ובכאב עד שכל הבשר הופרד.
נהרות של דם ברחו ממני
ונשארתי רועדת, שולחת יד נואשת,
שאותה רק הדפת.
ואת פניך לא ראיתי כלל
כי הגנת עליהם ממני בקנאות.
התעוררתי באימת קטועת גפיים
מחפשת את חלקי החסר.
התעוררתי משתוקקת אליך. |
|
"הבל הבלים אמר
בועז, הבל הבלים
הכל הבל:
מה יתרון לאדם
בכל עמלו שיעמל
תחת הבמה? כותב
הולך וכותב בא,
והבמה לעולם
עומדת. (...) כל
הסיפורים הולכים
אל הבמה, והבמה
איננה מלאה, אל
מקום שהסיפורים
הולכים שם הם
שבים ללכת"
הבמה החדשה, ספר
בועז, פרק א,
פס' 1-5
ארגנטינאי כותב
תנ"ך לעמים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.