שמישהו יעצור את הטירוף הזה
שמישהו יעזור לי לנשום
הוא אף פעם לא היה כזה
אף פעם לא לחץ כל- כך
ודווקא כשרגוע ושקט
הוא בא לבקר
הופך את כל מה שכבר הספקתי
לסדר
ופעם אחר פעם, שחור נהיה לבן,
וטוב נהיה רע
וכל מה שחשבתי שנכון,
הופך לטעות אחת גדולה
וההשתקפות שלי במראה
אומרת שזה בסדר,
זה נורמלי, זה קורה
ובסוף זה עובר
והמוזיקה כבר לא מתנגנת
אפילו הצלילים איבדו תקווה
העיניים ריקות מתוכן
והלב דורש מחילה
שמישהו
יקדיש יותר מרגע
להסתכל במה שבפנים, עמוק
שמישהו יבין שבעצם
אולי שווה להשקיע
מילה, נגיעה,
ליטוף מתוק,
בי...? |
