אני רוצה לקרוא,
שירים עצובים,
שיגרמו לדמעות שמתנקזות לי בעיניים,
לרדת לאט לאט
ואז אולי אני אוכל לקום בבוקר
ולהתחיל מהתחלה,
שוב,
כמו בכל בוקר אחרי,
לילה שבו קראתי שירים עצובים.


אני רוצה להבין
איך בלי שום הסבר
הכל נעלם
ואיך בגללך
כל החוקים מתבטלים,
אפילו חוק שימור האנרגיה
שאני כל כך אוהבת.
(אלפי מדענים, עבדו כדי להוכיח שהוא נכון,
ואתה, אפילו בלי לנסות, הוכחת אחרת)

הייתה לי אהבה,
שהפכה לריקנות,
שהפכה ל-
כינרת קטנה על הכרית שלי
אבל היום אני כבר לא בוכה,
ולא אוהבת,
וכבר לא מספיק ריקה.
(אני רוצה את האנרגיה שלי בחזרה)

אני רוצה להחליט בשביל עצמי
לאן ללכת
כי כרגע
הרגליים שלי מובילות אותי באופן אוטומטי
למקום שבו אתה נמצא.

אני רוצה כמו פעם,
להיות פגיעה
ולדעת ש
לעולם לא תפגע בי.
אבל -
היום אני מוקפת,
בחומות הגנה
שנשברות רק ב
חלומות שלי
והם כל כך מציאותיים,
עד שלפעמים הייתי מעדיפה,
לא ללכת לישון.

אני רוצה להתמלא בי
הרבה יותר
ממה שרציתי להתרוקן ממך
אי פעם.
(היום אני מבינה,
למה היית אומר עליי
שאני
קשה להשגה)

אני רוצה לשתוק
בלי לפחד לחשוב עליך
ואני רוצה לשקוט
גם בימים שבהם אני - אנחנו.


15.4.07
כל כך קרוב לסוף.
?!