והיא שוקעת בדמה
מתנשפת בשקיעה
משקיעה את עצמה לטובת
יחסים שסופם כמו הים

היא מחפשת את האור
לא רואה מעבר לגוף
שום סדק
מחשבות עפים ממנה כמו
ציפורים

זנוחה זרוקה תלושה מחיים
נוגעת ברוע בתמימות אלוהית
היא יודעת שפוגעת ולא רק בה

אבל לבד כיף לה לסבול
והיא נגמרת שמתכת
קורעת ידה

והיא נגמרת למראית גופה
שניתלה על שלדה
מבקש נפילה

והיא אחת שלא חשבתי
שתיפול לבריאה
והיא אחת שידעת
סופה אהבה

אהבת אנשים שגרמו לורידים
להיות כמו חוטים נושרים בשלכת
מתים באביב