לפעמים אין לי השראה,
ואז פתאום אני מגלה,
שמה שנותר ממני זו רק שתיקה,
ומי יודע לאן היא מובילה?

לפעמים נגמרות לי המילים,
הן נעלמות כשבאים הרעשים.
הן נעלמות כשעולים הפחדים,
הן חוזרות רק במקרים דחופים.

ואז במקום לומר אני מגמגמת,
ואז במקום לשיר אני בוכה.
ורוצה לצחוק ורק מייללת,
והופכת שוב לילדה קטנה.

ומבקשת חיבוק בלי מילים,
וקוראת לך ללא קול.
ומבקשת ממך שתושיט לי יד,
ותרים אותי טרם אפול.

ולפעמים השתיקה כה רועמת,
שאינך מצליח לראות.
ומה שנותר לי, אני אומרת,
רק לשתוק בקול גדול.

15.4.2007