ביום שאחרי מחר אתה תגיע, אתה תבוא, אתה תחזור -
וכבר עכשיו גל של התרגשות ובהלה עוטף אותי. אני משתדלת להישאר
חזקה, כי אני לא יודעת מאיפה להרגיש את זה הפעם - אני לא יודעת
את טיבו של סימן השאלה.

אני מתאמצת להיות יפה, להישאר צלולה.
לא נזקקת, לא סמלית או מתרפסת, לא דרמטית או עלובה.

ואתה פחד גדול שלי - מפויס ושלם לרגע ששכחתי לזכור.
אתה פלא גדול שלי - נתון במשוואה א-שוויונית שעוד לא הצלחתי
לפתור.
אתה השראה מבוזבזת ושתיקה שלא די לה,
אתה תירוץ נוח, הרגל מגוחך וציפייה שמתגנבת כל לילה.
אתה שיר.

ביום שאחרי מחר אתה תגיע! נרגש ונסער, מבולבל ושמח, אל חיק
מכריך האוהבים והמתגעגעים. אתה תתקשט בתשומת לבם ותתפנק על כל
שחסר לך בחודשים האחרונים.
ולי לא יהיה מקום במיידי.
ואם אשלף, זו תהיה ברירת מחדל -
וכמה כוחות יהיו בי לספק לך הפעם, אם תתן לי, אם בכלל?

אני זקוקה לאהבה חדשה, אני יודעת -
אבל עד שזו תבוא אצטרך תחילה להתמודד עם שובך.
לצערי, עם יד על הלב, אני עוד חותמת שורות אלה ב
שלך.