בין כל מרוצת האנשים ברחובות
בין כל הגלגלים הנעים בכבישים
בין כל המירוץ הזה אחרי הלא נודע
שגרה של רובוטים!
שבה הילדים כבר שכחו ממזמן את ארגזי החול,
המבוגרים כבר לא זוכרים איך זה להרגיש
ואנחנו דור העתיד בין 2 המחיצות: מבולבלים, מתעקשים להבין,
מתוסכלים כי אנחנו לא מצליחים, מחפשים את עצמנו.
והעיניים עצובות
והחיוך עקום
וגם ה"תקוה" היא סתם עוד שיר
וזה כבר לא מה שהיה פעם. ספק אם זה יהיה משהו בכלל.
אנחנו דור מזוין!!! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.