לא לאן אלא מתי,
לא עם מה אלא עם מי,
היא שוב לבד, זה לא מפחיד בינתיים,
הלב הוא כמו פצצה בפנים.

סערת הרגשות מתחוללת שם כל לילה,
הלב בוער,
צועק מספיק.
אני יושבת רק שומעת,
לא מסוגלת להקשיב.

בחוץ דבר לא משתנה,
הגשם לא מפסיק לרדת
בין לבין קולות ברק,
הלוואי גם החיים היו כאלה.

המחשבות מתרוצצות, השינה לה שוב בורחת,
על מה לחשוב דבר ראשון,
ומה אפשר לפתור אחר-כך.

אולי יש זמן אני נרתעת,
מצד שני זו הכחשה,
לא לימדת להגיע
להחלטה הנכונה.

ולו הייתה לי בקשה,
רק אחת ויחידה,
הייתי מבקשת...
לא לפגוע לעולם.

וזה מופרך אני יודעת, בסוף יש מישהו שנפגע,
בסיפור הזה זה שנינו,
כמו שלך גם לי יכאב...