שפוף אלך, תקוותיי ודאגותיי הכריעוני,
אני, כבר לא אזהר,
אינני אפוף הילת חשיבות כנחפזים,
אני, כבר לא אמהר


אותך אשמע בן לוויה לא רצוי,
את הדהוד פסיעותיך המתחקות,
אכיר היטב נקישות עקביך,
את רחשי מזימותיך הנטמעות

אך זה זמן שאבדו לו כוחותיו,
ליצן נלעג זה, נאחז בציפורניו


אשפיל עיני, כביש רחב שחור ומת,
אך טרם הגיע זמני,
לבינתיים, כביש לבנים קטנות שמזדווגות,
אשרטט בדמיוני


מרוקן מאהבה ופחד, אלך ואבקש,
אל כלילת היופי, עיניי רושפות אש

חוסר אונים,
מאבק יצרים,
אשק לצאוורך,
אנק את לשדך

לרצועות עור בוהק בעלטה, אותך ארתום,
וכאלוהים אל לבי אעצב,
אבעל אותך ללא רחם, לא ירפו ידיי לעולם,
אהבה נקנית בכאב.