נצלן השואה:

סינופסיס

התרבות הישראלית חיה גם היום בסימן "החלוקה", קוצבת ימיה
ממתנות עשירים, כשכסף לעשייה אמנותית - אין.

בעיקר סובלת התרבות הצעירה מהתיחסויות כמו:
'בשביל ליצור אמנות - לא צריך כסף'
'ואן גוך היה רעב, אבל יצר דברי מופת'
'אנחנו עבדנו בשביל ליצור'

כך אומר ברל הקשיש, גבור 'נצלן השואה' לחבצלת הצעירה:
'אנחנו אכלנו פרוסת לחם מרוחה בשמן, אם גם שום כתוספת - זו
היתה חגיגה'.
החזקנו את הנעליים ביד כדי שלא יתלכלכו בבוץ בדרך לבית ספר.
ועכשיו תורכם לאכול במילואים חצץ בנסורת, לקנות סנדלי חבלה
לשדות המוקשים, בכסף שתחסכו ממכירת נעלי הריקודים שלכם'

בסגירת המעגל, מתפייס ברל, ותורם כסף מצוואתו למען אמנים
שיצרו.

את דרכו התחיל ברל בניצול סבלם של אחיו היהודים בגטו, בהמשך
בישראל של שנות אלפיים, הוא תובע תמורה לשרותים שצורך, בלי
להוציא כסף (בקיצור: קמצן)

בשיאו של הספור, רוצח ברל ניצול השואה האגואיסט והנצלן, את
חבצלת, הישראלית התמימה והאלטרואיסטית.

גבורים:
ברל- נצלן השואה, מופיע בשני גילאים, בהתחלה בן עשרים, ולבסוף
תשעים. לבושו כשל קבצן.
שואיסט א, שואיסט ב',- אסירים יהודים במחנה ריכוז בשוא
שואיסטית, התינוקת כהן,- אמא ובת במחנה ריכוז בשואה.
קבוצת צעירים שמופיעים ברחוב במוזיקת ראפ- כשישה גברים ונשים
בגילאי העשרה פלוס, רקדני ראפ.
חבצלת כהן- בת עשרים ושלש, חברה בקבוצת הצעירים שמבצעת ראפ,
עובדת סוציאלית, ומתנדבת. בשמה נרמז שהיא צאצאית לתינוקת כהן,
דור שלישי לשואה.













תסריט:
נצלן האשמה



1                                                          
                                            1

לילה. חוץ. גטו יהודי בשואה.
ברל בגיל עשרים, לבוש בגדי אנשי מחנות כפייה, עם מגן דוד צהוב,
הולך ברחוב הגטו, דוחף עגלת יד לפניו. הרחוב בוער, אנשים
מתרוצצים ברחובות. שואיסט א' בגיל חמישים, לבוש גם כן בבגדי
שואה, עם זקן ושטריימל, עומד בצד הדרך ועוצר אותו בידו.

שואיסט א'
וואסער, ברל, גיב מי וואסער
(תרגום: מים, ברל, תן לי מים)

ברל
גיב מיר געלט
(תרגום: תן לי כסף)

שואיסט א' מחפש בצרורו, מוציא מספר שטרות, ומוסר לברל. ברל
מוציא מהעגלת יד כד מים, ושופך לפיו של שואיסט א'.

ברל ממשיך ללכת עם עגלת היד, שואיסט ב'  בגיל שבעים, מגולח,
שוכב על הכביש. ברל ניגש אליו.

ברל
דו ווילסט וואסער, זיידע?
(תרגום: אתה רוצה מים, סבא?)

שואיסט ב' מניע בראשו.
ברל
אוו איז דז'ה געלט?
(תרגום: איפה הכסף?)

שואיסט ב' מוציא מתיקו מספר שטרות, ברל סופר את הכסף, ומניע
בראשו. שואיסט ב' מוסיף לו עוד מספר שטרות. ברל מוציא את הכד,
ויוצק מים לפיו.

ברל ממשיך ללכת, בצד הדרך שוכבת שואיסטית צעירה בהריון,
מעולפת. לידה מתרוצץ פעוטה בלונדינית בת שנתיים. על חזה תלוי
השלט: כהן.
ברל ניגש אליה, השואיסטית מרימה את ראשה וממלמלת:

שואסיטית
רחמונעס, וואסער, וואסער. מיין קינד.
(תרגום: רחמנות, מים, מים, העולל שלי).

ברל ממשיך  ללכת, השואיסטית נופלת מתה. ברל חוזר, ומתחיל לחפש
לה בכיסים, הפעוט בוכה, ומנסה להפסיק אותו. ברל דוחף אותו
הצידה. ממשיך לחפש בכיסים, עד שמוצא ארנק עם כסף, מוציא את
הכסף, מכניס לכיסו, והולך.

2                                                          
                                              2

כותרות:
אחרי המלחמה המשיך ברל להתעשר, ועסק בסחר נשק לעולם השלישי. אך
לא נטש את עגלת היד.

חוץ, יום. רחוב בתל אביב.

ברל הולך ברחוב, עדיין אותם בגדים קרועים, עכשיו הוא בן
שמונים. דוחף את עגלת היד. בקרן רחוב מתגודדת חבורת צעירים,
מבצעת תרגילי ראפ לצלילי מוזיקת ראפ שהם שומעים מרדיו טייפ
גדול. ברל חולף לידם, ממקלט הרדיו נשמע קולו של הקריין.

קריין
עכשיו תשמע צפירת אזעקה לציון יום
הזכרון לחללי השואה והגבורה.

נשמעת צפירת אזעקה, הצעירים, מזדקפים ועומדים עמידת דום,
מרכינים ראשיהם. ברל מאחריהם, מנצל את המצב, ניגש לתיקים שלהם,
מחטט בהם, ומוציא מהם כסף, שם בארנקו. הצפירה נגמרת, הצעירים
ממשיכים לרקוד.
ברל ניגש אליהם.

ברל
תתבייש לך, אתה לרקוד
ביום השואה, אני ילד שלי מת בשואה.
אחר כך אני להקים המדינה, להילחם במלחמות
מלחמת השחרור, ההתשה, ששת הימים, יום כיפורים.

ברל מצביע על אותות גבורה מהמלחמות שענודים על המעיל המרופט
שלובש, זום על האותות שבקאנט שלהם, בצד, יש תווית מחיר "הכל
ב0.99$"
חבצלת כהן בגיל עשרים ושלש נגשת לברל.


חבצלת

סליחה, סבא. אנחנו באמת מצטערים.

ברל
אין דבר, אני סולח לכם. עכשיו תקח
ממני כסף, ותבוא לבקר אצלי
בבית.

מוציא את הארנק עם חבילת שטרות בתוכו, ומהכיס של הכסף הקטן,
מוציא שלוש מטבעות של שקל, מחזיר מטבע אחת לארנק, ונותן שני
שקלים לחבצלת. שולח יד שניה לחזה של חבצלת למשש.

3                                                          
                                              3

לילה. פנים. הצריף של ברל.
פנים צריף מלוכלך מלא בגרוטאות וסמרטוטם. חבצלת נכנסת עם חבילה
ביד

חבצלת
שלום, סבא. הבאתי לך בונבונירה.

מגישה לברל.
ברל
חבל על הכסף.

חבצלת
בשבילך הכל, סבא. סבלת בשואה בשבילנו
ובשביל העם היהודי.

פותחת הבונבונירה, ומגישה לברל. ברל מוציא שוקולד אחד, ומציע
לחבצלת. חבצלת מעמידה פנים כאילו מכניסה לפה, ושמה השוקולד
בצד.

ברל
אתה רוצה עכשיו מתפשטת?

חבצלת
למה, סבא?

ברל
אני לתת לך בונבון, סוכריה.

חבצלת
עזוב, סבא. תודה רבה, אני צריכה
עכשיו ללכת.

ברל
רק רגע, אני לראות
את לא לאכול הבונבנון,
את לצחוק על סבא, אני מתרגזת.

ברל עושה תנועות של כעס עם היד.

חבצלת
אל תתרגז, סבא. לא היה לי תיאבון.

ברל
את להגיד לא היה לי תיאבון
אבל את לרצות כסף של סבא.

חבצלת
איזה כסף? אני מתנדבת מארגון
'לתת', באתי לעשות לך שמח.

ברל

אנחנו לאכול ברויט מיט קנובל
(לחם מרוח בשום), להחזיק שיח'לה מיט
דער הנד (להחזיק נעליים ביד) בדרך לבית
ספר שלא יתלכלך הנעל.
עכשיו תור שלך עס חצץ מיט נסורת
(לאכול חצץ עם נסורת) במילואים
וקונה סנדל חבלה לשדה מוקשים, בכסף
שאת מוכר בשביל זה נעל 'ראפ טאנצען' (ריקוד ראפ)
שלך

חבצלת

בסדר, סבא, רק אל תתרגז

ברל

עכשיו אתה שותה איתי תה,
עושה כבוד לסבא.

ברל מכין תה, ושם בתוך הכוס אבקה מקופסא עליה כתוב 'רעל מסוכן,
ציאן קלי'.
חבצלת שותה מהתה, ומיד נופלת מתה.
כעת נשמעת צפירת יום הזכרון בשנית.
תוך כדי הצפירה, ניגש ברל לגופתה, ועושה בה מעשים מגונים.


פייד אאוט:
כותרת בעיתון ידיעות אחרונות מתאריך בשנת 2000
'ביום השואה נמצאה גופתה של חבצלת ענבר, עובדת סוציאלית.
נמצאו סימני אינוס.
החשודים במעשה: חבריה ללהקת הראפ'

פייד אאוט:
כותרת בעיתון ידיעות אחרונות משנת 2007:
'נתקבלה תרומה מאנונימי, לתחרות יצירת ריקוד ראפ על שם חבצלת
ענבר, נושא הריקוד:
ילדים יהודים רוקדים מול נשקי הקלגסים הנאצים'.


סוף